התמודדות עם אופק טיפולי

בכדורגל אומרים “אנו חיים משבת לשבת”, בטניס יש אמירה “לשחק כל פעם נקודה אחת”, בכדורסל אומרים “לחזור לאט לאט למשחק (מעמדת פיגור)” למה? מה הקשר בין האמירות האלו? מההקשר בין האמירות האלו לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים?

כל האמירות הללו קשורות להתמודדות הפסיכולוגית של השחקנים עם מצבי הלחץ והדחק הקשורים בתחרות הספורטיבית. ככל שהמעמד התחרותי תובעני יותר וחשוב יותר הלחץ גדול יותר וההתמודדות קשה יותר. לעיתים ההתמודדות היא תוך כדי התחרות עצמה ולפעמים קשורה להתמודדות לאורך תקופת זמן של שבוע או חודשים. הקשר בין המנטרות האלו היא רזולוצית ההסתכלות על המציאות, על איזה חלק של תמונת המציאות הם מסתכלים ומתמודדים. כאשר טניסאי נמצא בפיגור 0-2 במערכות ומתחיל מערכה שלישית כאשר אם יפסיד בה הוא יפסיד את כל ההתמודדות מצב המתח והלחץ שלו הוא גבוה מאד. איך הוא אמור להתמודד עם מצב הדחק הזה? מה הוא אומר לעצמו? איך הוא בוחן את הסיטואציה אליה הוא “נקלע” כעת? ישנן דרכים שונות להתמודד עם מצב זה. אחת מהן היא האופן בו הוא תופס את כלל המצב. אם המחשבות של השחקן ינדדו אל מה שהיה בשתי המערכות הקודמות או יעסקו במה יקרה אם הוא ינצח או יפסיד סביר להניח שיהיה לו קשה מאד להתמודד עם מצב הלחץ. ככל שהוא יעסוק בגורמים רבים יותר בתוך תפיסת המציאות הרחבה הוא יעלה את מידת ההתמודדות שלו עם גורמי לחץ וכן יבזבז משאבי קשב והתמודדות על גורמים תפלים אשר אינם עוזרים לקדם את הצורך הנוכחי שלו. התמקדות שלו אך ורק בנקודה הבאה ללא קשר לזו שהייתה לפניה או זו שתבוא אחריה מפחיתה במידה רבה את הלחץ ומעלה את הסיכוי להתמודדות טובה יותר והצלחה באותה נקודה.

מצב דומה בטניס הוא שחקן העומד בפני נצחון במשחק ומגיש משחקון אחרון לנצחון במחשק. עמים רבות רואים טניסאים בעומדים בפני הנצחון מפסידים דווקא את משחקון ההגשה לנצחון במשחק או מתקשים מאד להתמודד איתו. מידת הלחץ בנקוודת המכריעות היא הרבה ביותר בגלל תחושת הפחד מפני הכשלון בנקודות אלו. השחקנים הטובים יותר הם אלו שיודעים להתמודד עם הלחץ בנקודות המכריעות. מה ההבדל בהתמודדות בין הטובים יותר לטובים פחות? היכולת להתמקד בנקודה הספציפית כאילו היא ככל הנקודות האחרות ולא להתייחס למה שהיה או למה שיהיה. זה לא משנה אם הנקודה הקודמת הייתה רעה מאד או טובה מאד, בכל פעם צריך לשחק נקודה חדשה ולהתמקד בה בלבד. כאשר יש רצף של נקודות טובות יש בטחון רב יותר אך אסור להפחית מהריכוז כי היו נקודות טובות יותר קודם לכן. כאשר יש רצף של נקודות לא טובות יש לשחק כל פעם נקודה חדשה ללא התייחסות רגשית לנקודות הקודמות אלא טכנית/טקטית בלבד – לעשות שינוי טכני/טקטי אם יש צורך אך לא להעלות מידת מתח. שחקן היודע לשלוט ברגשותיו ולנטרל מתחים יכול לצלוח רגעים קשים של איבוד ריכוז או התעלות של שחקן יריב בקלות רבה יותר.

דומה לכך היא האמרה “חיים משבת לשבת” אצל שחקני הכדורגל. כל משחק עומד בפני עצמו. יכול להיות שהמשחק הוקדם היה מצוין או רע מאד. המשחק הבא הוא אופרה שונה ויש להסתכל עליו כישות נפרדת בתוך המערך הכולל. השלכה ממשחק אחד לאחר מביאה להתמודדות לא טובה וליציאה ממיקוד מחשבתי לגבי המשחק הספציפי. לא משנה כמה טוב או רע היה המשחק הקודם מבחינה מנטלית/רגשית. החשיבה הטקטית/אסטרטגית צריכה להיות דינמית ותלויה במערך הרחב יותר אך ההתמודדות המנטלית חייבת להווצר כל פעם מחדש עבור כל התמודדות ללא תלות בקודמת.

לחובבי הספורט מביננו אני מקווה שהסקירה המקדימה הייתה מענינת. לאלו שספורט אינו בראש מעינהם, מה הקשר להיבט הטיפולי?

המתח הקיים בטיפול של המטפל או של המשפחה דומה לעיסוק בספורט התחרותי. גם כאן ניתן לפרוט את אופן ההסתכלות לתמונה רחבה יותר או צרה יותר מבחינת ההתמודדות המנטלית. האם אנו מתמודדים מנטלית עם התמונה הרחבה או הנקודתית? ככל שנעלה את מספר הגורמים המעורבים וההשלכות הצפויות או הנעלמות יהיה קשה יותר להתמודד מנטלית עם קשיי המציאות. הדבר גם נכון לגבי התמודדות עם ההיסטוריה הטיפולית התפתחותית,הגורמים לקשיים של הילד, רגשות אשם הנוגעות למצבו של הילד, מה הייתי יכול לעשות יותר וכן הלאה. ההסתכלות בפרספקטיבה הרחבה יותר אינה תורמת לשינוי הנקודתי וקשה הרבה יותר להתמודדות בהיבט המנטלי.

אז כיצד ניתן להתמודד מנטלית בצורה טובה יותר עם המציאות הקשה והתובענית? “נקודה אחר נקודה” , יום אחר יום,מטרה אחר מטרה, הישג אחר הישג. הראייה העיסוק והציפיה לטווח הארוך אינן מאפשרות מיקוד טוב במטרה הנוכחית ומקשים על ההתמודדות המנטלית. המיקוד צריך להיות במטרות לטווח הקצר בעיקר מתוך אמונה של התקדמות רציפה ועקבית גם אם איטית תביא בסוף לשינוי גדול ומשמעותי.

השלכה נוספת ומסכמת מתחום הספורט – סבסטיאן קו, הרץ הבריטי האגדי למרחקים בינונים, אלוף ושיאן העולם בתחילת שנות השמונים, לא סומן כפוטנציאל גדול בהיותו נער.  קו היה אז רץ טוב אך לא השיג תוצאות ברמה העולמית בגילאי 17-18 בניגוד למתחריו האחרים. ההבדל הגדול בין קו לאחרים היה גרף התקדמותו העקבי – בכל שנה, החל מגיל 15, התקדם קו באופן עקבי עד גילאי 20 + בגרף כמעט ליניארי. ההתקדמות הזאת הביאה אותו בסופו של דבר לרמה העולמית הגבוהה ביותר ולשיאים עולמיים שהחזיקו מעמד הרבה שנים. התקדמות יציבה, איטית יחסית אך עקבית תוך כדי בניית בסיס איתן הביא אותו להשגים יוצאים מן הכלל. נקודה למחשבה.

 

SPECIAL INTRODUCTIONARY GIFT

10 FREE CREDITS

(worth $300)

Use it to get 10 FREE speech evaluations. Whenever you want, for whoever you want!

Just create your account, credits are automatically applied to your account!

This is time limited offer, it can end anytime. So don't hesitate, register now. Do you know a non-verbal child or child with speech deficit - let them know about this offer!