מתוך שלא לשמה בא לשמה

במסכת סנהדרין ק”ה נאמר “מתוך שלא לשמה בא לשמה”. משמע, אדם שלומד תורה רק על מנת לקבל את השכר על כך, לאחר זמן מה הוא יתחיל ללמוד את התורה לא רק על מנת לקבל שכר אלא משום שהוא נהנה מכך ומבין את החשיבות של קיום מצווה זו

 

בעקרון תנכ”י זה ובתובנה שלו אנו עושים שימוש יומיומי בחינוך ילדנו, בחירת מסגרת עבודה, ביצוע מטלות שוטפות וכיוצא בזה. פעמים רבות המוטיבציה לביצוע מטלה מסוימת אינה קיימת אלא מתוך הכרח לביצוע המטלה כאשר עם עצם ביצוע המטלה נבנית המוטיבציה הפנימית לקיימה ונוצר חיבור לכך. לדוגמא, בחור צעיר המתגייס לצבא ליחידה שאינה מועדפת עליו. עם הזמן, לאחר הכרות עם התפקיד והחברים ליחידה הוא לומד לאהוב ולפעול בתוך אותה מסגרת ונתרם מכך. המוטיבציה לשהייה ביחידה עולה עם הזמן מתוך עצם השהייה ביחידה.

 

הרגלי אכילה – ילדים קטנים בעלי מגוון מאכלים מצומצם מהווים לעיתים אגוז קשה לפיצוח עבור הוריהם בתחום האוכל. כיצד להכיר לילד מאכל חדש ולהגדיל את מגוון המאכלים? עצם התנסות הילד עם המאכלים עשויה להביא לרצון לאכול אותם גם אם המוטיבציה לא הייתה שם מלכתחילה. ההרגל שיווצר לאכול את המאכלים או לטעום אותם יביא עם הזמן להכרות והעדפה.

 

תורנות שטיפת כלים בבית – גם אם המטלה אינה מענינת את הילדים או מביאה רווח מסוים והילדים עושים אותה על מנת לרצות את ההורים או מחוסר ברירה, עם הזמן היא עשויה לקבל מימד חיובי יותר. החשיבות שלה כלקיחת אחריות על המתרחש בבית ושותפות בקיום שגרת החיים בבית בין כל הדרים בבית תתפס בצורה מלאה יותר אצל הילדים וביצוע המטלה תוכל להתקיים גם ללא ההוראה המפורשת וצו החובה לבצעה.

הרעיון של מתוך שלא לשמה בא לשמה ניתן ליישום בתחום הטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים כחלק מתוך תורת הבניית המוטיבציה לפעילות וכדרך ליישם מטרות בתוך הליכים שאינם ישירים. לעיתים קשה לגייס את הילד לצורך מטרת הטיפול בין אם זו מטרת היגוי, הליכה, תקשורת או שפה. התרגול הישיר של המטרה עם תרגיל ייעודי לעיתים קשה להשגה עקב אותה בעיית מוטיבציה. הילד עשוי להתקשות לגייס מוטיבציה לבצע תרגיל שהמטרה שלו אינה מענינת או נתפסת פרגמטית באותו רגע נתון. פעמים רבות אנו נדרשים “לעטוף” את התרגיל או המטרה במשחק או פעילות אשר יסוו את המטרה אך יהוו מקור מניע עבור הילד. ההנאה מהמשחק היא המקור המניע לפעילות כאשר עבור המטפל המטרה המוסוות בתוך המשחק היא הגורם המרכזי. עם הזמן הילד יתרגל ליישום המטרה בתוך התרגיל “העטוף” וישיג את המטרה מתוך שלא לשמה.

 

להלן מספר פעילויות ומטרות המדגימות את העקרון – מתוך שלא לשמה בא לשמה.

אפיית עוגיות

ההנאה בפעילות היא עצם הכנת העוגיות, טעימת העוגיות בסוף האפיה, הנאה מההצלחה באפייה, הנאה מהבאת העוגיות להורים או לארוע וקבלת המשוב החיובי מהמשתתפים ועצם ביצוע פעילות עם מטרה פרגמטית אמיתית.

מטרה טיפולית אופציונלית – כתיבה ולמידת אותיות.  לפני הכנת העוגיות נכתוב יחד את המתכון, נשרטט את העוגיות שאנו מכינים (בצורת אותיות). נכין את העוגיות בצורת האותיות שנרצה ללמוד. נסביר תוך כדי הכנת העוגיות על מאפייני האותיות על מנת שנוכל לבנות אותן מהבצק. נכתוב שם של אדם שנרצה להביא לו עוגיה ונשים את העוגיה בתוך מעטפה עם שם האדם (אפשר שהאות הראשונה של שמו תהיה זהה לאות של העוגיה).

ההנאה שבאפיית העוגיות תשויך עם הזמן ללמידת האותיות ועצם למידת האותיות יהפוך מהנה גם ללא האפייה.

 

רכיבה על אופניים

משימה קשה הדורשת מיומנות שיווי משקל, כוח רגלים וסבולת וכן קשב. ילדים המתקשים במיומנויות אלו יתקשו ברכיבה על אופניים וימנעו בדרך כלל מהפעילות. נסיעה קצרה על האופניים לפארק שעשועים או למקום שעשוי להיות מוטיבציוני במיוחד עבור הילד עשוי לשים את הרכיבה במקום משני עבורו משום שהוא רוצה להגיע למקור המוטיבציה הנמצא במרחק נסיעה על האופניים.

 

תיאור מקרה – ילד בן 4 עם קשיים בשיווי משקל, מוטיבציה נמוכה מאד לביצוע משימה חדשה , קשב נמוך מאד ויכולת קורדינציה נמוכה, נדרש ללמידה של נסיעה על אופניים. ההתנגדות לביצוע הייתה גדולה מאד בהתחלה. על מנת לאפשר את הרכיבה הוגדרו מטרות ביניים של גן שעשועים, מגרש משחקים והבאת דואר מבית הדואר, פעילויות אשר היו מוטיבציוניות עבורו. הרכיבה הייתה קשה מאד עד אותם מקומות ומבחינתו הייתה חוויה שלילית בתוך הארוע הכולל שבו היו חוויות חיוביות. עם הזמן השתפרה יכולת הרכיבה לאחר תרגול יומיומי של חודש. בסיום חודש הפעילות  הרכיבה הפכה להיות חיובית עבורו, הוא ביקש את האופניים עם התחלת הפעילות אם כי עדין נדרש לתמיכה רבה בזמן הרכיבה. לאחר מספר חודשים של אימון אחת לשבוע  הילד הגיע לידי רכיבה כמעט עצמאית של 10 ק”מ. האופניים הפכו להיות מקור להצלחה וחוויה חיובית. המניע הראשוני לפעילות היו נקודות העצירה וחטיפים שנתנו בכל עצירה כאשר לאחר תקופה לא ארוכה הפכה הרכיבה עצמה למקור ההנאה, מתוך שלא לשמה בא לשמה.

ה

שימוש במחזקים חיצוניים לצורך ביצוע מטלה

פעמים רבות נשתמש במחזקים חיצוניים כגון חטיפים, ממתקים, צפייה בסרט וידאו או דבר אחר כגורם מניע לפעילות לימודית כזו או אחרת. אין ספק שהמניע החזק והטוב ביותר אליו אנו שואפים הוא המניע הפנימי, הרצון הפנימי ללמידה של מטלה על מנת להשתפר ולהיות טוב יותר באותה פעילות. אצל ילדים עם צרכים מיוחדים, ההנעה הפנימית ללמידה הרבה פעמים אינה קיימת משום חווית הכשלון המצטברת. במקרים אלו נאלץ הרבה פעמים להשתמש במקורות הנעה אחרים כגון מחזק חיצוני, הרגל, סמכות המבוגר, כוח הקבוצה ועוד על מנת לקיים את הליך הלמידה. השימוש במחזקים החיצוניים הוא הזמין והקל ביותר לשימוש והוא דוגמא למתוך שלא לשמה בא לשמה. התחלה של הליך הלמידה יכול להשען על השימוש במחזקים חיצוניים כאשר המוקד של הילד הוא המחזק החיצוני. כאשר היכולת משתפרת נרצה לראות יותר הנעה פנימית כמקור המוטיבציה, או במילים אחרות,  רצון של הילד לפעול ולהשתפר בפעילות הספציפית ללא קשר למחזק חיצוני.

 

מגבלות השימוש

יש לדאוג שההליך של מתוך שלא לשמה באמת בא לשמה בסופו של תהליך ולא נשאר ב “שלא לשמה”. אנו לא רוצים שהילד ישאר עם המקור המניע החיצוני לאורך כל הליך הלמידה משום שלהליך זה אין תוחלת והוא יגווע בסופו של דבר. יש להדהות את השימוש במחזק החיצוני עם הזמן ולהביא את הילד להצלחות רבות יותר ויותר בביצוע הפעילות על מנת לייצר את “בא לשמה”.